טוב ליבך ינחה אותנו כעמוד האש

כשישבתי לכתוב את הטור הזה,  זו פעם ראשונה שלא מצאתי מילים מתאימות לתיאור התחושות שלי.

אני לא נוהגת לשתף את רחשי ליבי, אך הפעם בטור שלי אחרוג ממנהגי. אמא שלי הייתה הלב של המשפחה. עשר שנים עברו מאז אותו לילה, החלל העצום נותר אך גם התקווה, כמו שמה הפרטי קיימת בכל. נתינה, עשייה, הכלה כל המושגים האלו תופסים חלק ניכר ממי שאני. לא אשכח את אותו לילה, בו הטלפון צלצל בשעה 2  בלילה, "אני חושב שכדאי שתבואי לפה" שומעת מהצד השני את אחי מדבר בקול חלש. אני זוכרת שרצתי לתפוס מונית מרמת גן, שם גרתי, לכיוון בלינסון. הגעתי וראיתי את אחים ודודים שלי שבורים. לא הספקתי להיפרד, להסתכל, לזכור את המבט שלה, יום אחרי כן 1 באפריל אני תופסת את הראש ואומרת זה לא הגיוני, מה הסיכוי שזו בכלל מתיחה, איך קמים מפה? זה לא פשוט להמשיך לגדול בלי אמא, ולמרות שאני עצמאית במהותי תמיד תהיה לי חסרה שיחת הטלפון, ומהצד השני הקול שלה "מיכלי מה נשמע, אכלת?" או "נפגשים בשבת אצל מאיה לארוחה".  

במלא עשר שנים לפטירתה של אימי חשבתי שהכי יהיה לנכון להעניק את הבמה לשלוש מחברותייה הטובות רונית , קציעה , ומלכה , לתאר במילים שלהן את אימי.
קציעה פריד : "מיכלי יקרה, הכרתי את אמא תיקי כשנולדת, אחרי מאיה ומוטי.
אמא היתה אמא , במלא מובן המילה הילדים שלה היו מפעל חייה דאגה לכם לכל , אפילו במחיר ששכחה את עצמה.תיקי היתה חברה שלי בהא הידיעה , עבדנו יחד בהוראה עם ילדים קשיי חינוך, חיזקנו והעצמנו זו את זו במהלך השנים ועבדנו בשיתוף פעולה פורה. מיכלי , אני רוצה לספר לך ששתינו ידענו הכל אחת על השניה את המר והמתוק, לא עבר יום שלא שוחחנו, אפילו מספר פעמים. הכי מרגש היה בערב שבת לפני הדלקת הנרות שהיינו מצטלצלות ומברכות את המשפחות שלנו , ככה קיבלנו את השבת. כשתיקי חלתה הכאב היה נורא, ברגעיה האחרונים הייתי בבית החולים, נפרדתי ממנה בצער רב ועמוק, היא חסרה לי מאוד.

רונית שמיר: "התכונה הבולטת של תיקי היתה הלב הרחב והענק למשפחה ולחברים, הנתינה האין סופית שאין לה גבולות וכמובן לא נשכח את העוגות הנפלאות שהכינה וחלקה עם כולם" היחס אל התלמידים שלה בכיתה או בשיעור פרטי, הילדים בגן שלה, היה מלא חום ואהבה וגם כשיצאה לפרישה מוקדמת בגלל מחלתה המשיכה להתנדב ולעבוד בגני הילדים שם עבדה".

מלכה שטיינמץ: "לתיקי נפשי התאומה , כן עשור חלף ואת היית לנו חיוך, שעל פנייך הטובות תמיד היה נסוך.היית לנו גיל וחדווה ושפעת מלא אהבה ,  חבל שהלכת מאיתנו צחוקך תמיד באוזנינו יהדהד ולא תהיה לנו נחמה לעולם ועד. טוב ליבך ינחה אותנו כעמוד האש ונזכור כי דמויות כמוך מעט מאוד יש. את תמיד איתי, דמותך וחיוכך אשר נחרטו עמוק בזיכרון ובנבכי הלב." אפי שטיינמץ: לכם, אחים וילדיםביכולתכם לכבד את זכרהוזאת ע"י אחווה ואהבה, שלום בינכם יגרום נחת רוח לנשמתה, כי הרי בשבילכם תמיד מסרה את נפשה, אפי.

מזדהה לחלוטין עם כל מילה שנכתבה כאן ,הייתי רוצה לסיים את הטור באופטימיות ואנרגיה הצד שיותר מכירים בי :)

תשנו אפילו במעט, זה עושה לאחרים טוב, גם עבורכם. רק טוב והמון בריאות לכולם. מיכל.