את קירה הכרתי לפני שנים רבות. אישה יפיפייה, חמה, אמא מושלמת, רהוטה וחכמה. כל מי ששוחח איתה לא יכל שלא להתאהב בה.
כן, אני חורגת ממנהגי בטור הזה.. הדברים האחרונים שקורים – לא מאפשרים לי לשתוק יותר..
קירה התמודדה בגבורה עם מחלת הסרטן שתקף אותה במהלך ההריון ובמקביל גידלה את ילדיה וניסתה לתת להם הכל. היא הלכה בגאווה עם הקרחת המבהיקה שלה, הצטלמה בגבורה לעיתון "לאישה" ונתנה בכך כוח אדיר להרבה מאוד נשים שמידי יום מתגלה בהן המחלה הארורה.
בשנת 2014, הזמנתי אותה ואת הבת שלה להרצות באירוע התרמה שהייתי מקיימת כל כמה חודשים למען אוכלוסייה מיוחדת. כשהבת של קירה עמדה על הבמה וסיפרה באומץ רב על ההתמודדות שלה ושל אחיה עם מה שעובר עליהם – לא הייתה עין אחת יבשה בקהל.
קירה עשתה כל טיפול אפשרי, למרות שידעה שהמחלה המקננת בה, אוכלת מבפנים כל חלקה טובה בה. קירה רצתה להמשיך ולחיות, להמשיך ולהיות אישתו של.. אמא של.. הבת של.. חברה של.. ולשמחתי – גם חברה שלי.
כשביקרנו אותה באותו לילה ארור בבית חולים דוידוף, היא הייתה יפיפייה למרות שהכרתה כבר הייתה מעורפלת והיא גנחה מכאבים. אפילו משככי הכאבים החזקים כבר לא העלימו את הכאב לגמרי. כשלקחתי את הבת שלה לישון אצלי בבית – ידעתי שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותה.
שעה לאחר שעזבנו את בית החולים קירה נפטרה. אני זוכרת שניסיתי להסיח את דעתן של הבת שלה ושל שחר הבת שלי, כי מה שהכי פחדתי ממנו זה שבעידן הדיגיטאלי היא עוד עלולה לקבל את הבשורה המרה דרך הרשתות החברתיות חלילה.
עידן, בעלה של קירה ז"ל, עובד עירייה מסור מזה שנים רבות. הוא מפרנס בכבוד את שני ילדיו. מעולם לא הייתה תלונה אחת על עבודתו ועכשיו הוא הוזמן לשימוע לפני פיטורין.
ואני לתומי שואלת מה יהיה עם הילדים?
מה יהיה..?
קירה יקירתי, הבטחתי לך שאשמור לך על הילדים. מבטיחה לעשות הכל למענם.
כן, אני חורגת ממנהגי בטור הזה.. הדברים האחרונים שקורים – לא מאפשרים לי לשתוק יותר..