נשברתי.

החלטתי – אני אכתוב פעם בשבוע בלבד. למה? האמת שיש כמה סיבות, אבל העיקרית מבינהן היא כדי שתחכו לטור שלי. אני מתחילה לחשוב שאנשים שכותבים לאנשים, כלומר כותבים כדי שיקראו ולא למגירה, מאוד חשוב להם שמה שרשמו באמת יעניין אנשים אחרים.
מצאתי את עצמי כל כמה שעות, האמת כל כמה דקות, בודקת כמה אנשים קראו, כמה אנשים הגיבו, שיתפו. זה הפתיע בעיקר את עצמי – למה זה כל כל מעניין אותי?! הרי שהתחלת לכתוב זו הייתה בעצם החלטה שלך, אישית, לא חשבת מה ההמשך?! זה יעניין אחרים?!
ברור שחשבתי, בעידן שאנשים נמדדים בכמות הלייקים, בכמות התגובות.. בהחלט חשבתי על זה לפני, אבל לא חשבתי שזה יעניין אותי עד כדי כך. וכן, לא בא לי שזה יתפוס יותר מידי זמן בזמן הקצר שיש לנו, וזו הסיבה העיקרית.

רוצים לשמוע סוד? האמת שזו שאלה רטורית. כולם רוצים לשמוע סוד. לי, בניגוד אליכם יש אפשרות לבדוק בדיוק כמה קראו, בכל דקה שבא לי לבדוק… אז תודה לאלפי האנשים שקראו את הטור שלי, אין ספק שזה נותן כוח להמשיך.

ובחזרה לנושא הבריאות… אתמול נשברתי.

בא להכין עוגה, בלב אמרתי שממש בא לי שבני המשפחה הנוספים שגרים בבבית לא יסבלו מחיי הבריאות שגזרתי על עצמי. השבוע גם רכשתי תבנית סיליקון חדשה עם פרחים (כפי שאתם רואים בתמונה) ובא לי לנסות אותה. הכנסתי למיקרוגל שוקולד מריר וחמאה, שתי דקות חימום והמסה, בינתיים פיזרתי על תחתית התבנית קוקוס, אגוזי מלך חתוכים ופרורי פתי בר ששברתי בתוך שקית אטומה עם פטיש שניצלים (הזדמנות למי שזקוק גם להוציא קצת אגרסיות מודחקות), שפכתי את הנוזל המגרה לתבנית, למקרר ו.. חצי שעה ויש עוגה קרה, קלה ו… כן… טעמתי… רבע עוגה ? שכחתם?! מראש כתבתי שנישברתי.

בניגוד לפעמים הקודמות החלטתי שלא אתחיל בהלקאה עצמית – להיפך, החלטתי לצלם את העוגה ככה שכולם יראו שלא עמדתי בפיתוי, מה עוד שהתחייבתי לדווח לכם אמת. צילמתי, נעלתי נעלי התעמלות ועליתי על ההליכון. לא הענשתי את עצמי, אפילו לא הלכתי מעבר לתכנית שנקבעה מראש.


בשבוע הבא מבטיחה להתחיל לעדכן בתוצאות. בינתיים תאהבו את עצמכם, זו תחושה לא רעה בכלל ❤

תגובות פייסבוק