כשהייתי ילדה שנאתי את ההכנות לפסח כל כך. אמא שלי ידעה בדיוק איך להמחיש לנו את העבדות עם הניקיונות וכמו כל מרוקאית טובה נתנה לנו אביזרי ניקיון שלא יפספסו אף חמץ!
כי הרי ברובה (זה הפס הלבן בין האריחים) יש חמץ, אז חובה לשפשף עם חומר ו… מברשות שיניים, זה אגב כלל את הפסים באריחים שבקיר וברצפה.
כל השמיכות והכריות בבית עברו כביסה, מזרנים יצאו לתערוכת יופי במרפסת, כלי המטבח כולם עברו ריסוסים ושיפשופים והם בכלל יצאו למחסן כדי לפנות מקום לכלי הפסח, והחלק הכי הכיייי נורא בעולם היה – אמבטיית הנחושת וכלי הכסף, אלוהים עדי שיש לי עד היום סיוטים מנחושת, שעות שהכלים הושרו במים רותחים ולימון, שעות! ואז היינו משפשפים אותם כל כך חזק שהיו מקרים שנשארנו עם זרבובית של קומקום ביד או עם השמש של החנוכיה, אבל זה בסדר כי אמא תתקן, העיקר שלא יהיה בבית חמץ.
היום הדברים הרבה יותר פשוטים, יבורך ממציא הסנט מוריץ וספוג הפלא, כבר לא מכבסים את כל השמיכות והכריות, המזרנים פשוט מתהפכים לצד שני, אין כלי כסף, אין כלי נחושת ובעצם גם אין אמבטיה, הבית עדיין נקי מחמץ ואנחנו הרבה פחות "עבדים ועייפים".
ככל שהתבגרתי הבנתי שמעבר ואפילו לפני בית נקי צריך בית עם אנרגיות נקיות, אני מחפשת איך לעשות ומה לעשות כדי שהבית ישקף את מי שאני עכשיו, כי הרי אנחנו משתנים, מתבגרים, לומדים מטעויות ונסיונות, אני מחדשת את האווירה בבית, צבע בקיר, תמונה חדשה, שעון קיר, או כל אביזר אחר שישקף את האופי שלי ואת האנרגיה שאני רוצה שתעבור לבני המשפחה שלי. זה מה שמסכם את ניקיון הפסח שלי ומאפשר לי לחוות את היציאה הפרטית שלי מעבדות לחירות.
חג חירות כשר ושמח :)
